חיפוש:

חמריה חלודת -זנב

חמריה חלודת זנב. צייר אורי גורפין

שם הציפור בעברית: חמריה חלודת -זנב

שם הציפור באנגלית: Rufous Bush-Robin (Rufous bush chat)

שם הציפור בלטינית: Erythropygia (Cercotrichas) galactotes

שם הציפור בערבית: ابو حنا الحرش אבו- חינא אלחראש

משפחה: קיכליים Turdidae

תקופת שהיה בישראל: מקייצת וחולפת

תפוצה בעולם: ים תיכונית רחבה ואירנו-טורנית. חורפת במזרח, מרכז ומערב אפריקה

תפוצה בישראל: שכיחה למדי באזור הים תיכוני של הארץ, בנאות מדבר ולאורך הירדן

מקום חיות: בשטחים עם עצים פזורים נמוכים, מטעי דקלים ושיחים הגובלים בשדות ובואדיות עם מים.

מזון: חסרי חוליות, בעיקר חרקים, כולל חיפושיות, נמלים. דבורים. צרעות. שפיריות, חגבים, זחלים, עשים, פרפרים קטנים, צרצרים, זחלי ארינמל, עכבישים, מרבי רגליים ושלשולים. מגוונת את מזונה בפירות יער וזרעים. הליקוט מתבצע בעיקר על פני קרקע, וכולל גם חיטוט בקרקע, ובעלים שעל הקרקע וניקר בין האבנים. עושה גיחות מעוף מעל הקרקע ללכוד חרקים שעל צמחים ופרחיהם.

קול הציפור: (5)

 

צילומים של חמריה ראו כאן

 

שמה המדעי הקודם-Cercotrichas (kerkos)  זנב  (trichos)  שעיר (galactotes) חלבי – "שעיר זנב חלבי" נובע מקצה הזנב הרחב והלבן. השם העברי הוענק לה ע"י אהרוני בגלל גוון החלודה של זנבה. שמה האנגלי מבטא אף הוא את צבעה  "אדום החזה של השיחים" שמה האנגלי הנוסף  "צייצן השיחים החלודי" מבטא   גם את קול קריאתה הצייצני.  שמה הערבי "אדום החזה של החורש", נובע מבית גדולה העיקרי הוא בחורשים טבעיים.

בעבר סווגה כסוג של ,Cercotrichas כיום משויכת לסוג Erythropygia.

הסוג מונה 8 מינים המחולקים ל 29 תת מינים.

בארץ ישנו רק מין אחד אשר לו 5 תת מינים, מהם שלושה נצפים בארץ.

E. g. galactotes –  תת המין הראשי. מצוי  באירופה, צפון אפריקה, ישראל, ירדן וסוריה. ניכר בגבו החלוד יותר.
E. g. syriacus-  מצוי בדרום אירופה, תורכיה, לבנט ולבנון. צבעו אפור- חום, מהקדקוד אל הגב והכנפיים.

E. g. familiaris  - מצוי  בעירק, אירן, מאפגניסטן עד פקיסטאן. דומה ל syriacus אך חיוור ואפור יותר  והצבע הלבן בולט יותר.

 

סימני זיהוי:

אורך גופה כ- 15 ס"מ, משקלה 20-28 ג'. דגם הראש בולט עם גבה לבנה התחומה בפס עין  כהה וצר. צבע גבה חום-ערמוני וזנבה בגוון החלודה, גחונה בגוון בז' בהיר. הזוויגים דומים. בזנב שארכו 7 ס"מ  12 אברות רחבות שמתקצרות בהדרגה בשוליים ומקנות לזנב מראה מדורג. בקצות נוצות הזנב פס לבן עם כתמים שחורים. המקור ארוך וחד, הרגלים ארוכות וחזקות. הנקבה דומה אך קטנה במקצת מהזכר.  מבלה את רוב זמנה על הקרקע, נוהגת לפרוס את הזנב ולהרימו כלפי מעלה בתנועה קצבית ואחריה איסוף והנמכה איטית שלו, הכנפיים שמוטות או שהן חובטות בצורה קצבית ואז נפרשות. ניתן לראות כאן וגם כאן.

 חמריה מגיבה בקולות התגודדות ופריסות זנב וכנף לנוכחות של נחש כאן

 הקולות- קריאות ציקצוק ושריקה, שירה צלולה ועצובה כשל קיכלי רונן אך גבוהה וצייצנית יותר. חמריה שרה כאן. לעתים שרה החמריה גם בלילה.

 

תפוצה בעולם:

תפוצתה ים תיכונית רחבה ואירנו-טורנית. ארבעת תת מינים נוספים נמצאים באזור הפליארקטי, מינים אלו חורפים במזרח, מרכז ומערב אפריקה.        

 

                                       

                         

                                                 מפת תפוצת  של חמריה חלודת זנב:

צהוב - אזורי שהיה בקיץ. כחול – אזורי שהיה בחורף. ירוק אזורי שהיה כל השנה

המפה לקוחה מתוך

Handbook of the birds of the world

 

 

בית חיות:

חורשים דלילים, בשטחים מעובדים כגון גינות ופרדסים במיוחד אלו החסומים על ידי גדרות צבר, באזורים הדרומיים מעדיפה החמריה שטחים מושקים, וצמחיית נחל יבשה.  תפוצתה בעיקר שפלות ומישורים אבל מגיע לעיתים לרום של 1000 מטר ואף ל- 1500 מטר.

 

חברתיות:

החמריה היא ציפור טריטוריאלית השומרת על תחומה בקנאות, מסוגלת לתקוף גם ציפורים שלא ממינה. נוהגת להבליט את עצמה באזור מחייתה ע"י  מעוף משיח לשיח וגם בניתורים מעל פני האדמה עם זנב זקור. בזמן עמידתה במקומות גלויים ובולטים, היא פורשת את זנבה המזדקר המתבלט גם בעזרת צבעי השחור והלבן שבקצותיה כדי להבליט את נוכחותה.
 

 

תפוצתה בארץ:

בישראל החמריה שכיחה למדי באזור הים תיכוני של הארץ, בנאות מדבר ולאורך הירדן בשטחים עם עצים פזורים נמוכים, מטעי דקלים ושיחים הגובלים בשדות ובואדיות עם מים. תת המין הראשי galactotes מקייץ בארץ בחודשים אפריל – ספטמבר. תת המין syriacus נודד בארץ מאוגוסט-ספטמבר ובנוסף באפריל – מאי. ואילו תת המין familiaris נודד נדיר באביב.

עד לשנות ה- 50 של המאה הקודמת הייתה החמריה נפוצה מאד בכל החבל הים תיכוני בישראל וכן בנאות המדבר ולאורך גאון הירדן. אוכלוסיית החמריות נפגעה כנראה עקב שימוש בחומרי הדברה והן נעלמו כמעט לחלוטין ממישור החוף וממקומות אחרים. החל משנות ה- 70 של המאה הקודמת חלה התאוששות מסוימת באוכלוסיית החימריות.

 

מזון והאכלה:
חסרי חוליות, בעיקר חרקים, כולל חיפושיות, נמלים. דבורים. צרעות. שפיריות, חגבים, זחלים, עשים, פרפרים קטנים, צרצרים, זחלי ארינמל, עכבישים, מרבי רגליים ושלשולים. מגוונת את מזונה בפירות יער וזרעים. הליקוט מתבצע בעיקר על פני קרקע, וכולל גם חיטוט בקרקע, ובעלים שעל הקרקע וניקר בין האבנים. עושה גיחות מעוף מעל הקרקע ללכוד חרקים שעל צמחים ופרחיהם.
 

קינון ודגירה:

 

בארץ מקננת  בחודשים מרץ-אוגוסט. הזכרים מגיעים קודם לנקבות, בראשית אפריל והנקבות ימים אחדים מאוחר יותר. את הקן בונה הנקבה כשהזכר מלווה אותה. הקן נבנה בגובה של  1-2 מ' מעל פני הקרקע בצמחייה צפופה, לעתים קרובות קוצנית, בסבך קנים, על עץ קטן, או שיח גפן, גם בסדק שבבניין. נמצאו קינים בערמות פסולת אנושית (חביות נפט, בלוקים, פחיות וכו').

 

לקן צורה של סלסילה שטוחה, הבנויה בצורה רופפת מגבעולי עשב יבשים, שורשים וזרדים. לעיתים קרובות משולב בקן נשל של נחש, וכן סחבות וסמרטוטים. הקן מרופד בסיבים עדינים, שיער ונוצות, לרוב בתטולה 3-6 ביצים בצבע כחול-ירקרק חיוור, מנוקדות בנקודות חומות זעירות. הדגירה נמשכת 13-14 ימים ע"י הנקבה כשהזכר מאכיל אותה.
 הגוזלים נמצאים בקן 10-13 ימים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים החמריה דוגרת פעמיים בשנה.

 בישראל הצעירים יפרחו מהקן מאמצע יוני עד סוף אוגוסט. ניתן לצפות בקן ובהליך הקינון של חמריות כאן
 

 

תוחלת חיים:

 

תוחלת החיים הארוכה ביותר שנצפתה ותועדה, הייתה לפחות 6 שנים.

 

מידע מענין:

הציפורים עם סימוני קצה זנב גדולים יותר יש להם הצלחת רבייה גבוהה ושיעור נמוך יותר של טריפת קן. הצלחה הרבייה והקטנת שיעורי טריפת קן כנראה קשור לתרומת הזכר בהגנת הקן.

 

הקול הוקלט על ידי Fernand DEROUSSEN  והורד מאתר http://www.xeno-canto.org  מס קטלוג  XC140051

 

 

 

 

מקורות:

 

היינצל הרמן, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם.1957. הוצ' הקיבוץ המאוחד.

 

חיים מויאל, לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, 2004, הצאת טבע הדברים.

 

מולארני, ק. סוונסון,ל., גרנט,פ., וצטרסטרום, ד. 2003, הציפורים, המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד .

 

 ענבר, ר. 1977 מדריך לציפורי ארץ ישראל  , הוצאת אחיאסף.

 

פז ע. 1986, האנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל עופות - כרך 6, הוצאת  משרד הביטחון.

 

 

Cramp, S. and Simmons, k.E.L. Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, 1977-8, Oxford University Press

.

. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

 

11 Handbook of the Birds of the World, Vol 14  . 5 , Lynx Edicions 2005, Barcelona

 

 http://israelibirdsstamps.yardbirdsil.info/bd1.html

 

 

 

                                                                           

 

                                                                                                                                                                                                        

 

 

מקור הקולות:

1. הפקת ההקלטה- החברה להגנת הטבע ובאדיבותם. הקלטה: קריסטר מילד, עריכת קולות: מנחם אדר

2. מתוך אתר youtube

3. קולות של ציפורים מהארץ מאתר מט"ח: http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?item=730&type=sound

4. קולות ציפורים מאתר אנגלי ציפורי הגינה: http://www.garden-birds.co.uk/birdindex.htm

5. אתר שיתוף קולות הציפורים: http://www.xeno-canto.org