מגלן חום

בשמו המדעי Plegadis falcinellus: מופיעה המילה מגל פעמים:   Plegas- מגל Falx  - מגל. תרגום השם הלטיני-  " מגלן המגל".  משמו המדעי לקוחים שמותיו בצרפתית - "איביס המגל", בערבית- "אבי-המגל השחור" וכן שמו העברי. כולם נובעים ממקורו בעל צורת המגל. גונו הכללי חום מכאן שמו העברי. לנוצותיו החומות ברק מתכתי בגווני ארגמן וירוק הנוצרים משבירת קרני האור מכאן שמו באנגלית שתרגומו "איביס מבריק" הוא על שם ברק הנוצות ועל שםהאיביס שהוא "מגלן הנילוס הקדוש" סמלו של האל תות, אל החכמה.

סימני זיהוי:

אורכו 48.5 - 66 ס"מ, משקלו 485 -580  ג' מוטת כנפיו 80-95 ס"מ רגליו וצווארו ארוכים ומקורו ארוך ומתעגל כלפי מטה. מרחוק צבעו נראה שחור, מקרוב ניתן להבחין כי גופו חום ערמוני ובשמש לכנפיו יש גוון מתכתי ירוק. המגלן מזכיר בצורתו וגודלו את החרמשון אך נבדל ממנו בכנפיו הרחבות והמעוגלות ובדרך הליכתו. רגליו בצבע זית ואפור ועד חום כהה.

 בתעופה- צווארו ומקורו פשוטים קדימה ורגליו משוכות לאחור, בדומה למעוף החסידות והעגורים. נוהגים לעוף בלהקה, בשורה או בראש חץ, במעוף ובמבנה הדומה לזה של הקורמורנים. ציפור שתקנית. כמעט לא משמיעה קולות, לעיתים משמיעה קול חלש הנשמע כ-'גרררו' צרוד.

חברתיות:

המגלנים נוהגים להתקבץ לעת לילה לשינה יחד עם אנפיות בקר אנפות לילה ולבניות קטנות. גם הקינון מתבצע במושבות קינון במשותף עם אנפות. את מזונם הם מלקטים בקבוצות קטנות.

קינון ודגירה:

תקופת הקינון והדגירה מתרחשת  בזמנים שונים בעולם, לרוב אחרי תקופת החורף. בארץ נצפה קינון ראשון ב 1969  בעמק עכו יחד עם אנפות.  משנת 1975  התחילו המגלנים לקנן בשמורת החולה וכיום קיים קינון באתרים נוספים  במשותף עם אנפות. הזכר  מביא את חומר הקינון והנקבה מניחה ובונה את הקן. הקן הוא משטח קומפקטי העשוי מזרדים ושורשים המצופים בעשב ועלים הבנוי על צמחי קנה או עצים. בתטולה 3-5 ביצים סגלגלות בצבע טורקיז-אפרפר. על אף שהדגירה מתחילה עם סיום התטולה, המגלן לא נוטש את הקן לאחר הטלת הביצה הראשונה. הדגירה נמשכת 25-28 ימים. במשך היום דוגרים שני ההורים ובלילה רק הנקבה. בעת חלופי משמרות הם מאכילים זה את זה.  כשהגוזלים צעירים הם מולעטים במזון מעוכל למחצה מתוך מקור ההורים. לאחר שגדלו מעט הם ניזונים בטרף שמונח על ידי ההורים בקן.  בגיל שבועיים מתחילים הגוזלים לשוטט בסביבות הקן אבל חוזרים אליו לקבל מזון. הם פורחים מהקן בגיל 28 יום.

תוחלת חיים:

תועד פרט שחי 21 שנים בטבע.

פרטים מיוחדים:

בתקופה העתיקה רווחה האמונה כי המגלן נוהג לעשות את צרכיו דרך מקורו המגלי, מטיל את מימיו דרך פי הטבעת ויולד את גוזליו דרך פיו, ואף אוכל ביצי נחשים.

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. היינצל הרמן, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם.1975  הוצאת הקיבוץ המאוחד.

2. חיים מויאל, לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, 2004, הצאת טבע הדברים.

3.מולארני, ק. סוונסון,ל., גרנט,פ., וצטרסטרום,ד. 2003, הציפורים, המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד .

4. ענבר, ר. מדריך לציפורי ארץ ישראל,1977  , הוצאת אחיאסף.

5. פז עוזי, עופות - כרך 6 "החי והצומח של ארץ ישראל"1986  , משרד הביטחון.

6. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, 1977-8, Oxford University Press.

7. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

8. Handbook of the Birds of the World, Vol 1    , Lynx Edicions 2005, Barcelona

9. מגלן חום בבולים:  http://israelibirdsstamps.yardbirds.org.il//m2.html

ליקט וערך - אורי גורפיין 

תודות על הסיוע בליקוט החומר ועריכתו, לשלומית ליפשיץ ולדורון להב

6/5/2012