חיפוש:

שרקרק מצוי

צילום: איתן קאופמן

שם הציפור בעברית: שרקרק מצוי

שם הציפור באנגלית: Bee Eater

שם הציפור בלטינית: Merops apiaster

שם הציפור בערבית: وروار أوروبي וַרְוַאר אוּרוּבִּי

משפחה: שרקרקיים Meropidae

תקופת שהיה בישראל:

תפוצה בעולם: תפוצתו מצפון אפריקה וחצי האי האיברי, דרך דרום ומרכז אירופה וארצות הים התיכון עד ימת בלחש שבקזחסטן.

תפוצה בישראל: משנות ה50 נתמעטה אוכלוסיית השרקרקים בארץ והם היו מצויים ממזרח לקו פרשת המים. לאורך הירדן, נחל דישון, נחל עמוד ונחל תבור. משנות השמונים חזרו למישור החוף ולנגב, לאזור שבין ארז לבאר שבע. נפוץ בנופים פתוחים כמו שדות מרעה, ואדיות רחבים, גבעות והרים עם עצים פזורים, לעיתים קרובות ליד מקורות מים.

מקום חיות:

מזון: מזונו העיקרי - דבורים ומכאן שמו האנגלי. נוהג לגוון בצרעות, נמלים מעופפות, טרמיטים, שפיריות, חיפושית, ציקדות, פרפרים ועשים. את טרפו הוא לוכד תוך כדי מעוף באוויר. טרף גדול נלקח לטיפול על ענף של עץ. לעיתים צד את טרפו על הקרקע.

מקור שמו נובע מקולות השריקות שהוא משמיע. במסכת חולין הוא מוזכר:
...והא ההוא דיתיב בי כרבא ושרק... (סג, ע'א). גם בערבית שמו שרקרק.
שמו באנגלית נובע ממזונו – אוכל דבורים.
משפחת השרקרקים מונה 3 סוגים, 25 מינים ו52  תת-מינים.
הסוג שרקרק (Merups) מונה 22 מינים במשפחה.
בני הסוג הנצפים בארץ:
א. שרקרק מצוי Merops apiaster
ב. שרקרק גמדי M.orientalis
ג. שרקרק ירוק M.superciliosus

 

סימני זיהוי לשרקרק המצוי: אורכו 28-30 ס"מ, משקלו 55-70 ג' ומוטת כנפיו 45-50 ס"מ.
קל לזיהוי בגלל ססגוניותו. פדחתו, עורפו, חלקו העליון של גבו ואברות האמה ערמוניים. גחונו כחלחל-ירקרק. פס העין שחור ופס שחור מפריד בין גרונו הצהוב לצווארו. זנבו ארוך ואברותיו בצבע כחלחל-זיתי בחלק העליון ואפור בתחתיתו.
שתי האברות המרכזיות ארוכות מהשאר. הזוויגים דומים אך הנקבה בהירה יותר.

 

משך החיים: הפריט המבוגר ביותר שנצפה ותועד היה בן 7 שנים.

 

חברתיות: השרקרק הוא ציפור חברתית, חי בלהקות המונות עשרות פריטים המתקבצות בנדידה למאות פריטים. השרקרקים נוהגים לעמוד זה ליד זה על חוטי חשמל וענפי עץ. מדי פעם נראה כאילו הם נופלים בזמן שהם רודפים אחרי טרפם.
מחזה מרהיב הם מבצעים לקראת השינה כאשר הם חגים סביב העץ בו הם לנים ולפתע צונחים אחד אחר השני בין ענפיו וכל המעוף מלווה בשריקותיהם.
בזמן הקינון הם דוגרים במושבות המכילות עשרות משפחות הבונות את הקינים במחילות החצובות בקירות עפר, בגדות נהר או במצוקים של רכסי כורכר.

קינון ודגירה: עם שובם בנדידת האביב לארץ השרקרקים מתחילים את ההכנות לקינון: שני בני הזוג מתחילים לחפור שתיים עד שלוש מחילות ועד מהרה מתרכזים רק באחת. המחילות נחפרות לאורך של כ 2 מ', קוטרה של המחילה כ 12 ס"מ ומתרחבת בסופה לתא שקוטרו כ 20 ס"מ.
תהליך החפירה נמשך כשבועיים עם הפסקות, בזמן החפירה הם גורפים בממוצע כ 10 ק"ג עפר. תחתית הקן מרופדת בצנפות ההורים, עליה מטילה הנקבה לרוב 6 ביצים לבנות ומבריקות. הדגירה נמשכת כ 20 יום, כשהזכר משתתף בדגירה.
קצב האכלה של הגוזלים יכול להגיע עד 50 פעם ביום תלוי בגודל הטרף. האכלה מתבצעת בדרך זו: כשההורה מתקרב הוא משמיע קול והגוזל הרעב ביותר מגיע לפתח המחילה, לאחר שאכל הוא נסוג וגוזל אחר תופס את מקומו. לעיתים ישנם פרטים שאינם דוגרים העוזרים להורים בהאכלת הגוזלים.

 

פרטים מיוחדים - סכנת הכחדה!: השרקרק שהיה נפוץ מאד בעבר הולך ונעלם מנופי הארץ במיוחד מאזור מישור החוף שם הוא מוגדר בסכנת הכחדה: בשני העשורים האחרונים הצטמצמה האוכלוסייה בעשרות אחוזים  -  מ 3000 עד 5000 זוגות מקננים בשנות השמונים לכמה עשרות בודדים היום. הסיבה העיקרית לפגיעה באוכלוסיה היא הרס השטחים הפתוחים  בחבל הים תיכוני, שטחי הבתה וגריגה  המנוצלים על ידי השרקרקים לשיחור מזון הצטמצמו, אתרי הקינון – בעקר רכסי הכורכר נפגעו מבניה, חציבה ופתוח. כמו כן ישנה הרעלה משנית כתוצאה מקוטלי חרקים באזורים חקלאיים וגם פעולות יזומות של מגדלי דבורים להרס מושבות קינון.

עוז סדרת הכחלאיים


שרקרק וחרק בפיו

 

שרקרקים חופרים מחילות קינון

 

מקורות המידע ואתרים נוספים:
1. דולב,ע. פרבלוצקי א. (עורכים) 2002, הספר האדום של החולייתנים בישראל, הוצאת רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע.
2. היינצל ה. 1975, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם.  הוצאת הקיבוץ המאוחד.
3. ענבר, ר. 1977מדריך לציפורי ארץ ישראל  , הוצאת אחיאסף.
4. פז ע. 1986, האנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל עופות - כרך 6, הוצאת  משרד הביטחון.
5. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. 1977-8 Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, , Oxford University Press.
6. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat
7. Handbook of the Birds of the World, Vol 6, Lynx Edicions 2005, Barcelona
8. הפניות למידע על משפחת השרקרקים: http://www.mangoverde.com/wbg/fam/fam92.html
10. שרקרקים בקיבוץ גבעת ברנר: http://www.youtube.com/watch?v=BMYU0JAMjYM&mode=related&search

ליקט וערך - אורי גורפיין
תודות על הסיוע בליקוט ובעריכת החומר לשלומית ליפשיץ ולדורון להב.

 

מקור הקולות:

1. הפקת ההקלטה- החברה להגנת הטבע ובאדיבותם. הקלטה: קריסטר מילד, עריכת קולות: מנחם אדר

2. מתוך אתר youtube

3. קולות של ציפורים מהארץ מאתר מט"ח: http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?item=730&type=sound

4. קולות ציפורים מאתר אנגלי ציפורי הגינה: http://www.garden-birds.co.uk/birdindex.htm

5. אתר שיתוף קולות הציפורים: http://www.xeno-canto.org