כחול חזה

מקור שמו נובע מהכתם הכחול על החזה בלבוש הדגירה של הזכר. השם ניתן לו ע"י שלונסקי. כחול החזה שייך לסוג זמיר. שמו הלטיני הוא זמיר הביצות, Luscinia (זמיר) svecika (ביצה).  על שם בית גידולו העיקרי.

הסוג זמיר-  Luscinia. מונה 13 מינים ו 21 תת מינים. בארץ נמצאים 3 מינים.
1. זמיר מנומר – Luscinia luscinia 
2. זמיר הירדן -  Luscinia megarhynchos
3. כחול חזה -  Luscinia svecica המונה 10 תת מינים.

בארץ נצפו 5 תת מינים המובחנים בעיקר בהבדלי הגוונים והצבעים שעל הגרון והחזה. השניים העיקריים הם:

L. s. cyanecula חולף שכיח. מצוי בחורף. כתם לבן במרכז החזה הכחול. נפוץ במרכז אירופה ובמערבה.
L. s. svecica חולף  לא שכיח. מצוי בחורף. כתם כתום במרכז  החזה הכחול. נפוץ בסקנדינביה ובצפון סוריה.

צילום של שני תתי המין של כחולי החזה בישראל
משמאל בעל הכתם הלבן במרכז הכחול תת מין Cyanecula
מימין כתם כתום במרכז הכחול תת המין Svecica

צילום: רותי שולר

סימני זיהוי: אורך גופן   13-  15ס"מ, מוטת הכנפיים 21 - 24 ס"מ משקלו 12 -15 ג'.
צבעו של זכר תת המין הראשי svecica חום-אפור מקודקודו ועד שתו, זנבו שחרחר ואדום-חלוד בבסיסו. סנטרו וחזהו צבועים בכחול בוהק ובמרכזם כתם אדום בהמשך החזה פסים הצבועים בשחור, ואדום ערמוני. בטנו  בצבע לבן אפרפר. הנקבה חסרה את צבעי הסנטר והחזה של הזכר.
התנהגות: כחול החזה נוהג ללקט את מזונו לבד מעל פני הקרקע תוך כדי ריצה מהירה כשזנבו מורם. בעת סכנה ממהרים כחולי החזה להסתתר בסבך הקרוב. בתקופת הקינון הזכר טריטוריאלי.

קינון ודגירה: הדגירה מתבצעת בחודשים אפריל – יולי במרכז אירופה. הזכר טריטוריאלי. המרחק בין קינים שכנים כ 200 מ'.
הקן ממוקם נמוך בסבך דשא או בשיח ערבה. הקן בנוי בצורת קערית עמוקה הבנויה מזרדים דקים, עלים, עשבים יבשים ומצע של אזוב השזורים לעיתים עם שער בעלי חיים. בתטולה בין 4-7 ביצים. הדגירה נמשכת 13-14 יום.

פרטים מיוחדים: כחולי החזה נוהגים לשלב בשירתם חיקויים מוצלחים של ציפורים אחרות, צפרדעים ואף של אייל הצפון!

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. היינצל, ה., פיטר, ר. ופרסלאו, ג'. 1975,  הציפורים, מגדיר שלם.הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"א.
2. מויאל, ח. 2004. לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצא' טבע הדברים, הרצלייה.
3. סוונסון,ל., גרנט,פ., מולארני, ק. וצטרסטרום,ד. 2003,הציפורים, המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל.
הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד .
4.  ענבר, ר. 1977 מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף.
5.  פז ע. 1986,  החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 6,  הוצאת  משרד הביטחון.
6. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, 1977-8, Oxford University Press.
7. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat
8. Handbook of the Birds of the World, Vol 4    , Lynx Edicions 2005, Barcelona

ליקט וערך - אורי גורפיין
תודות על הסיוע בליקוט החומר ובעריכתו לשלומית ליפשיץ ולדורון להב.