חיפוש:

יונת הבית

צילום: איתן קאופמן

שם הציפור בעברית: יונת הבית

שם הציפור באנגלית: Feral Pigeon

שם הציפור בלטינית: Columba livia domestica

שם הציפור בערבית: حمام חַמַאם

משפחה: יוניים Columbidae

תקופת שהיה בישראל: היונים יציבות בכל תחומי תפוצתן.

תפוצה בעולם: תפוצה קוסמופוליטית, על פני כל חלקי תבל לבד מהקטבים.

תפוצה בישראל: יוני הבית נפוצות בכל הארץ. יוני סלעים: בעבר היו נפוצות מאד בלהקות של עשרות ומאות פרטים ממזרח לקו פרשת המים באזורים הררים, באזורי מצוקים וטרשים. עם התפתחות החקלאות ועליה במספר יוני הבית הלך מספרן של יוני הסלעים והתמעט. כיום היא נדירה מאד בארץ. קימת אוכלוסיה טהורה יחסית, שרידית, באזור נחל פארן בנגב.

מקום חיות: יוני הסלעים מקננות באזורים הרריים, טרשיים ומצוקיים, בעקר מזרחה לקו פרשת המים בישראל. את מזונן הן מחפשות בשדות ובשטחי מרעה. יוני הבית מקננות בדרך כלל בעליות גג של בתים. הן ניזונות מזרעים בשדות וכן משאריות מזון שמותיר האדם.

מזון: יוני הסלעים ויוני הבית ניזונות מזרעים. הן בולעות את המזון בשלמות ומאכסנות אותו בזפק. יש להן קיבת שרירים (קורקבן) שהמזון מגיע אליה בהמשך - אחרי השהיה בזפק, שמשמשת לטחינת המזון. הן נוהגות לבלוע אבנים קטנות כדי לסייע בטחינת המזון בקיבה זו. יונים מבויתות נוהגים להאכיל בתערובת של זרעים. יונים נוהגות לשתות מים. היונים החיות באזורים נטולי מים, כמו מדבר או הרים טרשיים נוהגות לעוף, מידי יום, מרחק של 20 ק"מ ויותר למקור מים כגון גבים, ברכות וכדומה. הן זקוקות למים לשם ריכוך המזון בזפק וכן לשם קירור גופן.

משפחת היונים: במשפחת היונים יש 40 סוגים ו- 297 מינים.  היונים במהותן הן עופות יער שחיים ודוגרים בעצים, אם כי יש ביניהם גם דוגרי קרקע ומצוקים. היונים ניזונות כולן ממזון צמחי. מבחינים בקרב היונים ב 3 משפחות עיקריות על פי מזונן: הניזונות  מעצים בלבד -  פירות, ניצנים פרחים ועלים צעירים, הניזונות על עצים וקרקע ואלה שניזונות על קרקע בלבד.

יונת הסלעים ויונת הבית שייכות לקבוצה האחרונה. הן דומות מאד זו לזו . יונת הסלעים היא אמה של יונת הבית ולמעשה אלה גזעים או זנים של אותו מין, כשיונת הסלעים היא זן הבר.  הן דומות בגודלן ובהתנהגותן ויכולות להעמיד צאצאים פוריים בהזדווגות ביניהן. תופעה זו של הזדווגויות בין הזנים גורמת ל 'זהום גנטי' של זן הבר שהולך ונכחד. למעשה כמעט כל האוכלוסיות של יוני הסלעים  מעורבות עם יוני הבית.
מלבד שני מינים אלה, נצפים בארץ שני מינים נוספים -   יונת ענק Columba palumbus ויונת עצים Columba oenas


סימני זיהוי בולטים למשפחת היונים:
מעופן: אפייני – חתירות כנף מהירות  ונמרצות.
קולן: קולות ההמיה המונוטונית והמתמשכת שחוזרת ונשנית.
כל היוניים הם עופות מונוגאמיים מובהקים כשאחד מבני הזוג מת הם לא נקשרים בקלות לבן זוג חדש.  אין הבדל ניכר לעין במבנה הגוף בין הזכר לנקבה.
ביונים מוצאים שתי תכונות שאינן מוכרות בעופות אחרים: אופן השתייה שלהן ויצירת 'חלב יונים' בזפק שלהן:
דרך השתייה: היונים, בשונה מעופות אחרים, טובלות את מקורן במים וגומעות מים עד לרוויה, בדומה לדרך שבה שותה הסוס.  הנחיריים שלהן, הטבולות במים, נסגרות בשסתומים שריריים. עופות אחרים נוהגים לקחת מעט מים במקור ואז להרים את ראשם כדי להזרים את המים בגרון.

 

יונים שותות

 

צילום: דורון להב


יצור 'חלב יונים':  'חלב היונים' נוצר בזפק אצל הבוגרים, זכרים ונקבות, לקראת בקיעת הגוזלים, כתוצאה מהפרשת ההורמון פרולקטין. 'חלב היונים' נראה כמו דייסה חלבית או חתיכות גבינה זעירות ונוצר מהתפרקות תאי אפיתל הזפק שרקמתם גדלה במיוחד בתקופת הדגירה.  'חלב היונים' מכיל כ 74%  מים,כ 16% חלבון וכ 10% שומן. הגוזלים אוכלים את חלב היונים ישירות מגרון ההורה ולכן כשיונה באה להאכיל את גוזליה אין היא נושאת במקורה מזון אלה מאכילה את הגוזלים מהמזון האגור בזפק. המרווחים בזמני ההאכלה הם גדולים ויכולים להמשך שעה ויותר, בשונה מציפורי שיר שבהם מתבצעת האכלה בתדירות של  כל מספר דקות ואף יותר.


מידות של יונת סלעים ויונת בית: אורך הגוף – כ 30 ס"מ, אורך הכנף כ 22 ס"מ. מוטת הכנף כ 65 ס"מ, משקל יוני הסלע 190 – 290  גרם, משקל יוני הבית – בין 250 ל 900 גר.


תאור יונת הסלעים: דגם צבעי יונת הסלעיים אחיד: צבעה תכלכל– אפרפר, עם נטייה לירוק בראש (צבע פיזיקאלי). על הכנף 2 פסים שחורים, קצה הזנב שחור, הצוואר וחלקו העליון  של החזה בוהקים בצבעי ירוק וסגול מתכתיים. תופעה זו בולטת יותר בזכר ומאשר בנקבה ובמתבגרים. קשתית העין כתומה – אדמדמה, המקור שחור והדונגית לבנה, צבע הרגליים אדום.

 

יוני סלע

צילום: דורון להב


תיאור יונת הבית: צבע הנוצות – גוונים שונים בהתאם לגזע, לזן ולתת הזן. הצבעים השכיחים הם אפור-תכול, חום-אדמדם, שחור, כחול-סגול, צבעים מעורבים ולבן. צבע הרגלים – לעתים אדום. לעיתים הרגלים מנוצות.

משך החיים: היונים חיות בממוצע כ-5 שנים בטבע, אם כי בשבי, נצפו יונים שחיו כ-15  שנים.  יוני הבית חיות עד 20 שנה.

חברותיות: היונים  חיות בלהקות כל השנה. הן נוהגות ללון בריכוזי לינה גדולים- יוני הסלעים בצוקים ויוני הבית בעליות גג, מתחת לגגוני סככות וכדומה.


להקת יוני בית

 

צילום: שלומית ליפשיץ

 

 

כזוג יונים – נשיקת היונים

 

צילום: שלומית ליפשיץ

 

קינון ודגירה: עונת הקינון מתחילה במרס ונמשכת עד אוגוסט. בזמן זה משלימה היונה 2-3 מחזורי קינון.  היונים הן מונוגאמיות, ומחליפות בני זוג רק במקרה של פטירת אחד מבני הזוג.  הזכר מתחיל במחוות חיזור שכוללות מעופי ראווה בהם הוא נוסק במשק כנפיים, נוחת ליד זוגתו, פורש את הזנב ואוספו, מנפח את נוצות גופו ואת צווארו, מקשית את צווארו, מטה את מקורו כלפי מטה והומה ללא הרף, כל זה כשהוא סובב סביב הנקבה. בהמשך החיזור מנקים בני הזוג ומסדרים זה לזה את נוצות הראש והצוואר, הזכר מאכיל את הנקבה בדומה להאכלת גוזלים וזוהי 'נשיקת היונים'. מחוות אלה יצרו את הדימוי של "כזוג יונים" המעיד על בני זוג שהאהבה והרמוניה שורה במעונם.  הזכר הוא גם זה שאוסף את חומרי הקינון. מקומות הקינון של יוני הסלעים מגוונים – בחגווי סלע אפלים למחצה, במערות, בבארות, בבתים ובאיי החוף המוגנים – שם דוגרות היונים על הקרקע.  יוני הבית נוהגות לקנן בעליות גג של בתים. הנקבה יושבת במקום, מקבלת מהזכר את הזרדים ומניחה אותם במקום ברישול ויוצרת משטח רדוד שבמרכזו גומה שטוחה. שהקן מוכן, הנקבה תטיל ביצה. הראשונה מוטלת בערב, והשניה כ 40 שעות אחריה. הדגירה מתחילה מהטלת הביצה  הראשונה ונמשכת 17-20 יום.  הביצים לבנות, אליפסיות ואין להן צד חד וכד, בדומה לביציהם של מיני ציפורים מקנני חורים (3). הזכר והנקבה מתחלקים ביניהם בדגירה: הנקבה בלילה ובבוקר והזכר במשך אמצע היום ואחרי הצהרים. הגוזלים בוקעים לפי סדר ההטלה, בהפרש של כיום וחצי זה מזה  והם סומים ומכוסים פלומה דלילה וצהבהבה. שני ההורים מאכילים אותם ב'חלב יונים' . כעבור כ 3-4 ימים מתחילים ההורים להאכיל בתערובת של 'חלב יונים' וזרעים שעברו ריכוך בזפק. כעבור 8 – 10 ימים נפסק ייצור 'חלב היונים' והם מאכילים בזרעים מרוככים בלבד, עד שהגוזלים בני 28 יום, שאז מוכנים הגוזלים לתעופה.  הפרחונים  ממשיכים להיות בסביבת ההורים ואף לבקש מהם מזון במשך עוד כשבוע וחצי לאחר היציאה מהקן. ההתבגרות המינית חלה בגיל 5 חודשים בערך.

 


גוזלי יונה

צילום: דורון להב

 

פרטים מיוחדים:


טמפרטורות גבוהות: גוזלי יונים  מסוגלים לשהות בסביבה ובה טמפרטורות גבוהות של עד 50 מעלות. כמו יתר העופות הם נוהגים להלחית על ידי פתיחת המקור אך כשהטמפרטורות גבוהות מאד הם נוהגים לאדות מים מבעד לעורם, בדומה להזעה, ובכך לצנן את גופם.

סכנת הכחדה: יונת הסלעים מסומלת ב'ספר האדום של החולייתנים בישראל' באותיות CR שמשמעותן שהיא מצויה בסכנת הכחדה חמורה באזורנו.  צפויה ירידה של כ 80%  במספר הפרטים של מין זה באזורנו בעשר השנים הקרובות. סכנת ההכחדה של המין ברמה עולמית לא הוגדרה.   ב 100 השנים האחרונות התמעטה מאד אוכלוסיית יוני הסלעים בישראל. מעדויות של טריסטרם ושל מטיילים וזואולוגים בראשית המאה  ה  - 20  היו להקות של אלפים  ביריחו, באזור הר חברון, ורבבות אלפים בנחל עמוד בגליל. לעומת זאת  מספר יוני הבית רב כל כך עד שהן נחשבות מזיק. חוקי הגנת חיות הבר לא חלים עליהן ואי לכך יש רשות לצוד אותן.

ביות היונים
יונת הסלעים היא אם יונת הבית והיא מבין העופות הראשונים שבויתו בהיסטוריה. מקובל לחשוב שבויתה באסיה המערבית כבר  באלף הרביעית לפנה"ס וזאת על פי ציורי יונים על כלי חרס מהתקופה הכלקוליתית  ( האלף ה -4 לפנה"ס) . דמויות יונים מופיעות גם על  תבליטים על  קירות פירמידות במצרים העתיקה, המראים עבדים נושאים כלובים ובהם יונים (2,700 לפנה"ס). מוכרים היום כ 200 זני יונים הנבדלים בצבע, בגודל ובהתנהגות.  מאז בויתה, הוחזקה היונה בעקר כמקור לבשר, למטרות פולחן, אמצעי לתקשורת (יוני דואר) לשעשועים (מרוצי יונים) ולנוי. לאחרונה היא משמשת גם למחקרים גנטיים,
יונים שבויתו ליצירת גוזלים לבשר מטילות  9 – 12 פעם בשנה. גדול יונים לבשר מתבסס על שיווק גוזלים (Squabs ) בני 25  - 30 יום במשקל 340 – 670 גרם.  זני היונים שמשמשים לייצור הבשר הם ה Giant Homer  ה  King  ה Carneau וה  Mondain

יוני דואר
לכל היונים חוש מפותח למציאת הבית שנקרא  Homing. תכונה זו נוצלה לטיפוח של יוני דואר. יוני הדואר מסוגלות להעביר מידע ממרחק של 1000 ק"מ מהשובך שלהן. את יוני הדואר נושאים בכלוב עד למקום השחרור. שם מצמידים לאחת מרגליהן נרתיק קטן שנקרא טוטף שמכיל פתק עם המידע שאותו רוצים להעביר ומשחררים אותן .  הן עפות חזרה לשובך הבית שלהן ושם מוצא אותן המגדל ומקבל  את המידע. היונים יכולות לעוף במהירות של 60- 70  קמ"ש ולהתקדם  כ 750 ק"מ ביום. כבר בימים קדומים השתמשו בהן לתקשורת: הפניקים, הסינים והמצרים השתמשו בהן במסעותיהם הימיים כאמצעי קשר בין הספינות ולנמלים.  ביוון הקדומה נעזרו בהן כדי לבשר על תוצאות המשחקים האולימפיים  ולבשר על ניצחונות במלחמות.  יוליוס קיסר בישר באמצעות יונה כי כבש את גליה. הידיעה על תבוסת נפוליאון בווטרלו הגיעה לאנגליה  באמצעות יונה 4 ימים קודם שהגיעה עם השליחים. יוני הדואר היו בשימוש נרחב במהלך מלחמת העולם הראשונה. גם בארץ נעזרו ביוני דואר בזמן מלחמת העולם הראשונה ובזמן מלחמת העצמאות.
תיאוריות רבות הוצעו להסברת כושר ההתמצאות של יוני הדואר. נמצא שהיונים מתבססות על חוש הראיה, הריח, רגישות לגלים אלקטרומגנטיים, חוש מגנטי, חוש זיכרון וכושר ניווט על פי השמש. אך עם כל המידע שקיים עדין אין הסבר מדעי מלא לתופעה המופלאה הזאת.

תחרויות יונים והפרחות יונים: כיום נהוג להפריח יוני- דואר , בדרך כל לבנות,  בפתיחה של תחרויות ספורט בינלאומיות גדולות- כסמל לשלום ואחווה בין העמים.
נוהג תחרויות יוני הדואר החל מימי קדם. העוסקים בהן בתקופת התלמוד נקראו 'מפריחי יונים' ולא זכו להערכה רבה. גם כיום מתקיימות תחרויות בין מגדלי יונים. התחרות המפורסמת מכולן מתקיימת פעם בשנה- מגדלי יונים אנגלים מפריחים את יוניהם בצרפת וממתינים לראות מי הראשונה שתגיע לאנגליה.  ב29 ביוני שנת 1997  התקיימה התחרות השנתית . יותר מ60,000 יונים אנגליות שוחררו בשעה 06.30 בבוקר בעיר נאן ( Nantes ) בדרום צרפת. בשעה 11.00 לערך נראו היונים כשהן מתחילות  לחצות את תעלת למאנש. בעלי היונים ציפו להן בשעות אחר הצהריים, במרחק של כ 450 מילים מנקודת ההפרחה,  ליד השובכים שלהן,  באנגליה. אף לא יונה אחת הגיעה באותו ערב. למחרת הגיעו כמה אלפים  בודדים. אירוע זה  הוכרז כאסון. כשנחקרה התופעה שמו לב שבאותו הזמן שחצו היונים את התעלה עבר מעליהן מטוס קונקורד חדיש שיצר בום על קולי. גלי הקול העזים כנראה שבשו את חוש הניווט שלהן. מכאן  משערים שחלק מכושר הניווט של היונים מבוסס  על גלי קול ארוכים, כאלה שמשמיעים גלים שמתנפצים אל החוף וכדומה.   

יוני נוי:
יוני נוי הן זנים של יוני בית שתכונות מסוימות בהן טופחו במיוחד על ידי בני אדם, עד לכדי יצירת עיוותים ושינויים מורפולוגיים ואנטומים קיצוניים במבנה הגוף, שאינם מאפשרים לזנים אלה להתקיים בטבע. למשל, רגליים מכוסות בנוצות, צוואר נפוח מאד, זר נוצות גדול על הראש, ציציות ועוד. מטפחי היונים מקיימים ביניהם אגודות ותחרויות.

היונה בתרבות האנושית

ביהדות: היונה מוזכרת במקרא יותר מאשר כל עוף אחר – 32 פעם. לראשונה היא מוזכרת בסיפור המבול. היונה הייתה זו שחזרה אל התיבה עם עלה של זית, ( בראשית, פרק ח פסוק י"א) וממנה למד נוח שקלו המים. ומאז, תמונה זו של יונה עם עלה של זית, משמשת לסמל של שלום ושלווה. בהמשך מוזכרת היונה גם בשיר השירים  מספר פעמים, תמיד כדימוי לאהובה. למשל 'יונתי בחגוי הסלע, יונתי בסתר המדרגה' (שיר השירים ב' פסוק 14). או  'הינך יפה רעיתי , הנך יפה, עיניך כיונים' (שיר השירים ה' פסוק 2). קול היונה שמש להבעת רגשי עצב וגעגועים  (ישעיהו, ל"ח, 14).  דמות היונה שמשה גם לעיטור בבתי כנסת קדומים  למשל בבית הכנסת בחפיצבה ובבית אלפא. בתקופת בית שני נהגו לגדל יונים לשם הקרבת קורבנות  בבית המקדש.
חז"ל אסרו לקנות ביצי יונים מעובדי כוכבים ומזלות, בגלל הדמיון של ביצת היונה לביצי הכחל, כי לדעתם הכחל הוא ממיני העורב שביציו היו אסורות באכילה.

היונים בתרבויות של עמים אחרים:
גידול יונים למטרות פולחן היה מקובל בקרב עמים רבים: היונה נחשבה לעוף מקודש הקשור במיוחד לפולחן  אלות הפוריות: (עשתרות, אשתר, ענת, דרקאתו האשקלונית וונוס הרומית) וכן לפולחן אפרודיטה (אלת האהבה היוונית). כמו כן לשלשלת היונים נחשבה דשן משובח ביותר. המבנים שבהם נהגו לגדל את היונים נקראו על שמן – קולומבריום-  והיו להם קירות עם כוכים רבים שבהם קיננו היונים. כמה מהם נשארו עד היום במקומות שונים בארץ , בעקר באזור בית גוברין, ומיחסים אותם לתקופה ההלניסטית.
בתרבות המוסלמית היוניים מקודשות עד היום. הם  נוהגים לשמור על היונים המקננות בערים ובמיוחד על אלה שמקננות במסגדים או בסמוך להם.

היונים כמטרד: כיום, יוני הבית  מהוות מטרד לבני-האדם. היונים מתגודדות בחבורות שמייצרות כמות לשלשת ופסולת רבה באזור מגוריהן. ישנם חללי גגות עם כמות לשלשת גדולה עד כדי כך שיש צורך במשאית לפינוי כדי לסלקה מהמקום. היונים מתמקמות במסתורי כביסה וגורמות ללכלוך, ריח רע, העברת כיני יונים ומחלות ובנוסף הלשלשת מהווה מצע מעולה לטפילים. לשלשת היונים בסיסית וגורמת להרס של מתכות מגולוונות כמו מרזבים ושלדי מתכת.
מאחר ויונת הבית אינה חית בר – לא חלים עליה חוקי הגנת חיות הבר.  בכל רחבי העולם, מלבד אנטארקטיקה, מחפשים פתרונות לבעיית יוני הבית המתרבות והמלכלכות. בארץ היונים גורמות לנזק כלכלי ברפתות בלולים בממגורות גרעינים ובכל מקום בו ישנו מזון הנגיש ליונים.
מדיניות הרשות לשמירת הטבע והגנים היא לאשר ירי ולכידה של יונים במרכזי מזון לבעלי החיים ללא הגבלה ולנפק באביב היתרים לירי ביונים בשדות קצורים.

 


יונים בכיכר סאן מרקו בונציה

 

צילום: דורון להב

 


סילוק יונים – מפגעי יונים

פעמים רבות אנו נשאלים כיצד לסלק יונים. היונים עלולות לגרום למטרדי רעש, לכלוך מלשלשת, טפילים ועוד.
ישנן מספר שיטות להסרת המפגע :
1. יונים המקננות או שוהות במסתורי כביסה אזורי מנועי המזגנים גגונים וכדומה: לסגור את האזור בעזרת רשתות דיג או רשתות שקופות דומות אותן ניתן לרכוש בחנויות הגדולות לצרכי בית ובניין וחנויות לצרכי חקלאות.
2. לכסות את האזור בדוקרנים שאינם מאפשרים את עמידת היונה.
3. לרסס דבק מיוחד הגורם ליונה להרגשה בלתי נעימה ברגליים ומונע ממנה לחזור ( היונה אינה נדבקת לאזור המרוח בדבק, צריך לחדש מידי פעם את מריחת הדבק)
4. תלית אביזרים מנצנצים:
    * בקבוקי פלסטיק שקופים מלאים במים – התנועה והניצנוץ מרחיקים את היונים.
    * דיסקים של מחשב – התנועה והניצנוץ מרחיקים את היונים.
    * שקיות פלסטיק פשוטות הקשורות רק באחת הידיות. תנועת השקית ברוח והרשרוש   
    מבריחים את היונים.
5. הצבת בובה של דורס, רצוי דורס לילה, או בובת נחש, שנמצאו יעילות  מאד.
6. השמעת קולות אולטרה סוניים כנראה שאליהם מתרגלות היונים תוך כשעתיים   
    וחוזרות למקומות שמהם גורשו.
 

טיפ חביב ומועיל ממרים ברוק כהן : היונים לשלשו  על כביסתי , כדי שתפסקנה תליתי רשת  פלסטיק [כזו של פטריות] על חבל מעל לכביסה , זה הרתיע אותן והן אינן נפגעות מזה אבל גם כביסתי נקייה


מחלות (מתוך ויקיפדיה)
יוני הבית  ידועות כנשאיות ומפיצות של מחלות בקרב בעלי חיים ובני אדם. מרבית המחלות המופצות על ידי יונים מועברות על ידי הלשלשת שלהן. מספר מחלות המועברות על ידי הלשלשת הן : אורניתוזיס, דלקת המוח, סלמונלה וטוקסופלסמוזיס. היונים נעקצות על ידי מספר סוגים של טפילים (וקטורים) כגון פרעושים, כינים, קרדיות, קרציות יתושים וחרקים עוקצים נוספים. מחלות נוספות המופצות על ידי יונים הינן מחלות תלויות וקטור ( מעביר כגון יתוש ) כגון קדחת הנילוס המערבי.

מקורות מידע ואתרים נוספים:
1. פז, עוזי, 1986,  האנציקלופדיה לחי ולצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.
2. דולב,ע. פרבולוצקי, א. 2002, הספר האדום של החולייתנים בישראל, הוצ' כתר  ירושלים
4. מויאל, ח. 2004, לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצ' טבע הדברים, הרצלייה.
5. היונה בויקיפדיה
6. אסון תחרות היונים בין צרפת לאנגליה: http://www.txtwriter.com/onscience/Articles/pigeons.html
8. חקק, ה. 2007, הקסם המסתורי של יונת הדואר . נדלה מתוך
http://www.e-mago.co.il/Editor/calt-1701.htm
10. רעיונות אקולוגיים איך לסלק יונים מטרידות תוכלו לקרא בכתבה הבאה:
        http://www.anonymous.org.il/doves.htm     
13. חברת מגנור להרחקת יונים: http://www.magnor.co.il
14. מבט אחר על האכלת יוני הבית בעיר:
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3248373,00.html
15. מאמרים ונושאים הקשורים ליונים באתר גוגל

 

מקור הקולות:

1. הפקת ההקלטה- החברה להגנת הטבע ובאדיבותם. הקלטה: קריסטר מילד, עריכת קולות: מנחם אדר

2. מתוך אתר youtube

3. קולות של ציפורים מהארץ מאתר מט"ח: http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?item=730&type=sound

4. קולות ציפורים מאתר אנגלי ציפורי הגינה: http://www.garden-birds.co.uk/birdindex.htm

5. אתר שיתוף קולות הציפורים: http://www.xeno-canto.org